יסודות ניתוח וחיזוי סדרות עתיות — פתרונות מלאים למרצה
ציון מרבי: 100.
זהו טופס פתרונות מלא התואם בדיוק לטופס הסטודנטים.
לאחר כל סעיף מופיעים התשובה הנכונה, ההסבר וחלוקת הניקוד המוצעת.
שאלה 1. שאלות קצרות עם הסבר חובה
24 נקודות
1.1.3 נקודות טענה: כל תהליך של רעש לבן (White Noise) חייב להתפלג נורמלית.
קבעו והסבירו: האם הטענה נכונה או לא נכונה?
בהסבר ציינו אילו תכונות אכן נכללות בהגדרה של רעש לבן.
תשובה: לא נכון.
רעש לבן אינו חייב להתפלג נורמלית. לפי ההגדרה שנלמדה, נדרשים תוחלת אפס,
שונות סופית וקבועה, ואוטוקווריאנציה אפסית בין זמנים שונים.
נורמליות היא תנאי נוסף רק במקרה של רעש לבן גאוסי.
ניקוד: 1 נקודה לקביעה "לא נכון"; 2 נקודות להסבר התכונות.
1.2.3 נקודות נתונה סדרה עתית סטציונרית. בפונקציית האוטוקורלציה החלקית
(PACF) מתקבלים ערכים מובהקים בלאגים 1 ו־2.
החל מלאג 3 הערכים קרובים לאפס. לעומת זאת, פונקציית האוטוקורלציה
(ACF) אינה נקטעת, אלא דועכת בהדרגה.
בחרו והסבירו: איזה מודל הוא המועמד הטבעי הראשון?
א. מודל ממוצע נע מסדר שני MA(2)
ב. מודל אוטורגרסיבי מסדר שני AR(2)
ג. מודל משולב ARMA(1,1)
ד. הילוך מקרי (Random Walk)
תשובה: ב — מודל אוטורגרסיבי מסדר שני, AR(2).
במודל AR(p), פונקציית האוטוקורלציה החלקית נקטעת לאחר לאג p,
ואילו פונקציית האוטוקורלציה דועכת. כאן ה־PACF נקטעת לאחר לאג 2.
ניקוד: 1 נקודה לבחירה; 2 נקודות להסבר הקטיעה והדעיכה.
1.3.3 נקודות תחילה הפעילו על הסדרה המקורית את מבחן
ADF (Augmented Dickey–Fuller)
ברמת מובהקות של 5%, וקיבלו
p-value = 0.61.
לאחר מכן יצרו סדרה חדשה של הפרשים ראשונים:
Yₜ = Xₜ − Xₜ₋₁
כלומר, מכל תצפית החסירו את התצפית הקודמת. על סדרת ההפרשים
Yₜ הפעילו שוב את אותו מבחן וקיבלו
p-value = 0.02.
בחרו והסבירו: איזו מסקנה היא המבוססת ביותר?
א. הסדרה המקורית סטציונרית, וההפרש הראשון הפך אותה ללא־סטציונרית.
ב. הסדרה המקורית כנראה אינה סטציונרית; לאחר ההפרש הראשון התקבלו עדויות לכך שהסדרה לאחר ההפרש סטציונרית, ולכן סביר לשקול d = 1.
ג. מן התוצאות ניתן להסיק שחייבים לקחת הפרש עונתי בתקופה 12.
ד. לאחר ההפרש הראשון הוכח שסדרת ההפרשים היא רעש לבן.
תשובה: ב.
השערת האפס במבחן ADF היא שקיים שורש יחידה.
בסדרה המקורית p-value=0.61, ולכן לא דוחים את השערת האפס.
לאחר ההפרש הראשון p-value=0.02, ולכן דוחים את השערת האפס ברמת 5%.
מכאן סביר לשקול d=1.
אין להסיק שסדרת ההפרשים היא בהכרח רעש לבן.
ניקוד: 1 נקודה לבחירה; 1 נקודה להשערת האפס; 1 נקודה להשוואת שתי התוצאות.
1.4.3 נקודות משווים שני מודלים שנאמדו על אותו מערך נתונים.
בשני המודלים אבחון השאריות הראשוני תקין.
מודל A:AIC = 510, BIC = 522, וכל המקדמים מובהקים.
מודל B:AIC = 508, BIC = 531, ומקדם נוסף אחד אינו מובהק.
בחרו והסבירו: איזה מודל סביר יותר לבחור?
התייחסו לשני הקריטריונים, למובהקות המקדמים ולעקרון החסכנות (Parsimony).
תשובה: מודל A.
למודל B יש AIC קטן רק במעט, אך BIC גדול יותר ומקדם נוסף שאינו מובהק.
מאחר שאבחון השאריות הראשוני תקין בשני המודלים, עקרון החסכנות תומך במודל A הפשוט יותר.
ניקוד: 1 נקודה לבחירה; 2 נקודות לנימוק באמצעות BIC, מובהקות וחסכנות.
1.5.3 נקודות מבחן Ljung–Box הופעל על שאריות המודל
עד לאג 12, ברמת מובהקות של 5%. השערת האפס היא שכל האוטוקורלציות של השאריות
בלאגים 1–12 שוות לאפס. התקבל
p-value = 0.68.
הסבירו: מה ניתן להסיק מן התוצאה,
ומה לא ניתן להסיק על סמך המבחן הזה בלבד?
מסקנה מותרת: לא נמצאה עדות מובהקת לכך שלפחות אחת מן האוטוקורלציות של השאריות בלאגים 1–12 שונה מאפס.
מאחר ש־p-value=0.68 גדול מ־0.05, לא דוחים את השערת האפס.
עם זאת, המבחן בודק אוטוקורלציה עד לאג 12 בלבד, ולכן אינו מוכיח שהשאריות בלתי תלויות, מתפלגות נורמלית או בעלות שונות קבועה.
ניקוד: 1 נקודה למסקנת המבחן; 2 נקודות למגבלות המסקנה.
1.6.3 נקודות בסדרה המקורית הייתה מגמה. לאחר שחישבו את ההפרש הראשון
Yₜ = Xₜ − Xₜ₋₁
הסדרה החדשה נראתה סטציונרית, ובמבחן
ADF (Augmented Dickey–Fuller)
ברמת מובהקות של 5% התקבל
p-value = 0.01.
למרות זאת, האנליסט חישב הפרש נוסף:
Wₜ = Yₜ − Yₜ₋₁
לאחר ההפרש הנוסף השונות גדלה, ובפונקציית האוטוקורלציה
(ACF) הופיע ערך שלילי חזק בלאג 1.
בחרו והסבירו: מהו ההסבר הסביר ביותר?
א. הופיעה עונתיות חדשה בסדרה.
ב. נלקח הפרש מיותר נוסף — לקיחת הפרשים עודפת (Overdifferencing).
ג. התגלה אפקט ARCH.
ד. הסדרה קצרה מדי ולכן אי אפשר להסיק דבר.
תשובה: ב — לקיחת הפרשים עודפת (Overdifferencing).
ההפרש הראשון כבר יצר סדרה שנראתה סטציונרית, וגם מבחן ADF תמך בכך.
הפרש נוסף היה מיותר ועלול ליצור מבנה מלאכותי של MA(1) עם ערך שלילי חזק בלאג 1
ולהגדיל את השונות.
ניקוד: 1 נקודה לבחירה; 2 נקודות להסבר מדוע ההפרש הנוסף מיותר.
1.7.3 נקודות נתון מודל ממוצע נע מסדר ראשון:
Xₜ = μ + Zₜ + θZₜ₋₁
כאשר Zₜ הוא רעש לבן, והמידע עד זמן
t ידוע.
קבעו והסבירו: למה שווה התחזית הנקודתית
X̂ₜ(2) לשני צעדים קדימה?
אין צורך בחישובים ארוכים.
תשובה: X̂ₜ(2)=μ.
במודל MA(1) הזיכרון הוא של צעד אחד.
בשני צעדים קדימה כל הזעזועים הרלוונטיים הם עתידיים ותוחלתם המותנית אפס,
ולכן התחזית חוזרת לתוחלת μ.
ניקוד: 1 נקודה לתחזית; 2 נקודות להסבר.
1.8.3 נקודות נתונה סדרה חודשית ללא מגמה כללית ברורה.
פונקציית האוטוקורלציה (ACF) מציגה ערכים מובהקים
בלאגים 12, 24 ו־36, והערכים בלאגים העונתיים אינם דועכים במהירות.
קבעו והסבירו: על איזו עונתיות מצביע מבנה זה,
ואיזו טרנספורמציה מתאימה יש לשקול?
תשובה: המבנה מצביע על עונתיות שנתית, כלומר עונתיות בתקופה 12.
מכיוון שמדובר בנתונים חודשיים, לאגים 12, 24 ו־36 מייצגים מרווחים של שנה, שנתיים ושלוש שנים.
לכן יש לשקול הפרש עונתי בתקופה 12: Yₜ=Xₜ−Xₜ₋₁₂.
ניקוד: 1 נקודה לפעולה; 2 נקודות להסבר המבנה העונתי.
שאלה 2. זיהוי מודל לפני ואחרי חישוב הפרש ראשון
20 נקודות
חלוקת הניקוד: 5 נקודות לכל מקבץ: נקודה לקביעת סטציונריות, נקודה לצורך בהפרש, נקודה לבחירת המודל, ושתי נקודות להסבר לפי ACF/PACF.
להלן ארבעה מקבצים בלתי־תלויים A–D. בכל מקבץ מוצגים גרפים של אותה סדרה
לפני ואחרי חישוב הפרש ראשון.
ההפרש הראשון מחושב כך:
Yₜ = Xₜ − Xₜ₋₁
כלומר, מכל ערך בסדרה המקורית מחסירים את הערך שקדם לו.
בכל מקבץ מוצגים שישה גרפים:
הסדרה המקורית;
פונקציית האוטוקורלציה (ACF) של הסדרה המקורית;
פונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של הסדרה המקורית;
סדרת ההפרשים הראשונים;
פונקציית האוטוקורלציה של סדרת ההפרשים;
פונקציית האוטוקורלציה החלקית של סדרת ההפרשים.
הגרפים הם גרפים מדגמיים, ולכן ייתכנו תנודות מקריות קטנות.
יש להתבסס על המבנה הכללי: דעיכה, קטיעה, ערכים מובהקים והאם הסדרה נעה סביב רמה קבועה.
פתרו והסבירו:
עבור כל מקבץ בחרו את המודל המתאים ביותר מן הרשימה.
כל אחד מארבעת המודלים הנכונים מופיע פעם אחת בלבד; אפשרות אחת אינה מתאימה לשום מקבץ.
א. הילוך מקרי — ARIMA(0,1,0).
ב. ARIMA(1,1,0): לאחר הפרש ראשון מתקבל AR(1).
ג. ARIMA(0,1,1): לאחר הפרש ראשון מתקבל MA(1).
ד. מודל אוטורגרסיבי סטציונרי מסדר ראשון AR(1); אין צורך בהפרש.
ה. מודל ממוצע נע סטציונרי מסדר ראשון MA(1); אין צורך בהפרש.
עבור כל מקבץ יש לכתוב:
האם הסדרה המקורית סטציונרית או לא־סטציונרית;
האם צריך לחשב הפרש ראשון;
איזה מבנה ב־ACF וב־PACF
תומך במודל שנבחר.
מקבץ A
הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של הסדרה המקוריתהפרש ראשוןפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של ההפרש הראשוןפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של ההפרש הראשון
מקבץ B
הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של הסדרה המקוריתהפרש ראשוןפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של ההפרש הראשוןפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של ההפרש הראשון
מקבץ C
הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של הסדרה המקוריתהפרש ראשוןפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של ההפרש הראשוןפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של ההפרש הראשון
מקבץ D
הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של הסדרה המקוריתפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של הסדרה המקוריתהפרש ראשוןפונקציית האוטוקורלציה (ACF) של ההפרש הראשוןפונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF) של ההפרש הראשון
מקבץ
המודל הנכון
האם צריך הפרש ראשון?
A
א — ARIMA(0,1,0), הילוך מקרי
כן
B
ב — ARIMA(1,1,0)
כן
C
ג — ARIMA(0,1,1)
כן
D
ד — AR(1) סטציונרי
לא
מקבץ A: הסדרה המקורית אינה סטציונרית וה־ACF שלה דועכת באיטיות רבה.
לאחר ההפרש הראשון אין מבנה ברור ב־ACF וב־PACF, ולכן מתקבל בקירוב רעש לבן.
מקבץ B: לאחר ההפרש הראשון ה־ACF דועכת וה־PACF נקטעת לאחר לאג 1,
ולכן סדרת ההפרשים מתאימה ל־AR(1).
מקבץ C: לאחר ההפרש הראשון ה־ACF נקטעת לאחר לאג 1 וה־PACF דועכת,
ולכן סדרת ההפרשים מתאימה ל־MA(1).
מקבץ D: הסדרה המקורית כבר נעה סביב רמה קבועה.
ה־ACF דועכת וה־PACF נקטעת לאחר לאג 1, ולכן זהו AR(1) סטציונרי ואין צורך בהפרש.
האפשרות שאינה בשימוש: ה — MA(1) סטציונרי.
ניקוד: 5 נקודות לכל מקבץ:
1 לסטציונריות, 1 לצורך בהפרש, 1 לבחירת המודל, 2 להסבר לפי ACF/PACF.
נתונה סדרה חודשית של ביקוש, המסומנת Xₜ.
תחילה בוצעה טרנספורמציה לוגריתמית. לאחר מכן נמצא שיש צורך בהפרש ראשון אחד.
הטבלה מציגה מודלי ARIMA שנאמדו עבור הסדרה הלוגריתמית המקורית;
לכן בכל המודלים מופיע d = 1.
כל המודלים נאמדו על אותם נתונים ובאותה תקופת זמן.
מבחן Ljung–Box הופעל על שאריות כל מודל
עד לאג 12, ברמת מובהקות של 5%. השערת האפס היא שכל האוטוקורלציות של השאריות
בלאגים 1–12 שוות לאפס.
מודל
AIC
BIC
מובהקות המקדמים
Ljung–Box p-value
ARIMA(1,1,0)
820
831
כל המקדמים מובהקים
0.42
ARIMA(2,1,0)
818
835
המקדם האוטורגרסיבי השני אינו מובהק: p-value = 0.38
0.47
ARIMA(1,1,1)
817
837
מקדם הממוצע הנע אינו מובהק: p-value = 0.31
0.03
4.1.8 נקודותבחרו והסבירו:
איזה מודל הוא המועמד העיקרי? התייחסו ל־AIC,
ל־BIC, למובהקות המקדמים ולעקרון החסכנות.
המודל המועדף: ARIMA(1,1,0).
למרות שלמודלים המורכבים יותר יש AIC מעט קטן יותר,
ל־ARIMA(1,1,0) יש BIC קטן יותר, כל מקדמיו מובהקים והוא פשוט יותר.
לכן הוא מתאים לעקרון החסכנות.
4.2.5 נקודות איזה מודל אינו עובר את מבחן Ljung–Box
ברמת מובהקות של 5%? הסבירו.
המודל שאינו עובר את המבחן: ARIMA(1,1,1).
במודל זה p-value=0.03<0.05, ולכן דוחים את השערת האפס.
כלומר, קיימת עדות לכך שלפחות אחת מן האוטוקורלציות של השאריות בלאגים 1–12 שונה מאפס.
לכן המודל אינו עובר את מבחן Ljung–Box.
ניקוד: 2 לזיהוי; 3 להסבר.
4.3.5 נקודות מה ניתן להסיק מ־p-value גדול במבחן
Ljung–Box, ומה המבחן אינו מוכיח?
p-value גדול פירושו שלא דוחים את השערת האפס שלפיה כל האוטוקורלציות של השאריות עד הלאג שנבדק שוות לאפס.
כלומר, המבחן לא מצא עדות מובהקת לכך שלפחות אחת מן האוטוקורלציות של השאריות עד אותו לאג שונה מאפס.
עם זאת, הוא אינו מוכיח שהשאריות בלתי תלויות, מתפלגות נורמלית או בעלות שונות קבועה.
ניקוד: 2 למסקנה; 3 למגבלות.
4.4.6 נקודות האם ניתן לעבור מיד לחיזוי לאחר מבחן
Ljung–Box בלבד? נמקו וציינו לפחות בדיקה נוספת אחת
שכדאי לבצע על השאריות.
לא. מבחן Ljung–Box לבדו אינו מספיק.
יש לבדוק לפחות בדיקה נוספת אחת, למשל:
גרף השאריות, ACF של השאריות, QQ-plot, בדיקת שונות משתנה,
או מבחן McLeod–Li לריבועי השאריות.
ניקוד: 2 לתשובה "לא"; 2 לנימוק; 2 לבדיקה נוספת מתאימה.
שאלה 5. מצאו, תקנו והסבירו
16 נקודות
5.1.4 נקודות סטודנט טוען:
"פונקציית האוטוקורלציה החלקית (PACF)
נקטעת לאחר לאג 1, ולכן זהו מודל ממוצע נע מסדר ראשון
MA(1)."
מצאו, תקנו והסבירו:
מהי הטעות ומהי המסקנה הנכונה?
הטעות: הוחלפו התכונות של AR ושל MA.
קטיעה של PACF לאחר לאג 1 מצביעה על AR(1).
ב־MA(1) נקטעת דווקא ה־ACF לאחר לאג 1.
ניקוד: 2 לזיהוי הטעות; 2 לתיקון ולהסבר.
5.2.4 נקודות במבחן
ADF (Augmented Dickey–Fuller)
ברמת מובהקות של 5% התקבל
p-value = 0.01.
סטודנט טוען: "לכן קיומו של שורש יחידה אושר."
מצאו, תקנו והסבירו:
מהי הטעות ומהי המסקנה הנכונה?
הטעות: פירוש הפוך של השערת האפס במבחן ADF.
השערת האפס היא שקיים שורש יחידה. מאחר ש־p-value=0.01<0.05,
דוחים את השערת האפס. התוצאה תומכת בסטציונריות במסגרת המפרט שנבדק.
ניקוד: 2 לזיהוי; 2 לתיקון ולהסבר.
5.3.4 נקודות מבחן Ljung–Box הופעל על שאריות מודל
עד לאג 12, ברמת מובהקות של 5%, והתקבל
p-value = 0.72.
אנליסט טוען: "לא נמצאה אוטוקורלציה, ולכן המודל מושלם."
מצאו והסבירו:
מדוע המסקנה חזקה מדי?
הטעות: מסקנה חזקה מדי ממבחן יחיד.
p-value גדול במבחן Ljung–Box אומר שלא נמצאה עדות מובהקת לכך שלפחות אחת מן האוטוקורלציות של השאריות בלאגים 1–12 שונה מאפס.
הוא אינו מוכיח שהמודל "מושלם", ואינו מוכיח שהשאריות בלתי תלויות, מתפלגות נורמלית או בעלות שונות קבועה.
ניקוד: 2 לזיהוי; 2 לניסוח מסקנה מדויקת יותר.
5.4.4 נקודות בגרף הסדרה המקורית נראית מגמת עלייה חזקה.
הסטודנט מנסה מיד לבחור ערכים מדויקים של
p ו־q
בעזרת ACF ו־PACF
של הסדרה המקורית.
מצאו, תקנו והסבירו:
מהי הטעות ומהו סדר הפעולות הנכון?
הטעות: בחירת p ו־q מתוך ACF/PACF של סדרה בעלת מגמה.
תחילה יש לבדוק את הגרף ולייצב את השונות באמצעות טרנספורמציה, אם יש בכך צורך.
לאחר מכן יש להסיר את המגמה או לטפל בשורש יחידה באמצעות הפרש מתאים, ולבדוק שוב שהסדרה סטציונרית.
רק לאחר מכן בונים ACF ו־PACF של הסדרה הסטציונרית ובוחרים מועמדים ל־p ול־q.
ניקוד: 2 לזיהוי; 2 לסדר הפעולות.
טופס זה מיועד למרצה וכולל פתרונות מלאים וחלוקת ניקוד מוצעת.